Credit: arsTechnica Website

לוקאס נוסק (Luke Nosek), ממייסדי PayPal

לוק, מי? בואו אני אעשה לכם את זה קצר. לוקאס נוסק הוא אחד המוחות שעומדים מאחורי הקמת פייפאל והצלע הפחות מוכרת במשולש. הוא מגדיר את עצמו אופטימיסט טכנולוגי שמקפיד להיערך לוורסט קייס סינריו בכל מצב כפי שלמד מחברו, אילון מאסק, אותו הוא מעריץ. 

הוא חשב שהחזון שעומד מאחורי פייפאל הוא דמיוני ומופרך כשהוצג לו לראשונה ע״י השותף שלו אבל החליט להמר על כל הקופה ובעיקר על השותף. יצא לו טוב. הוא מתחזק קריירה מפוארת לצד חיים עם חרדה חברתית ומשקיע סכומי עתק בניסיון להפוך את הקושי שלו למוצרים טכנולוגיים שיקלו על הסובלים ממחלות נפש. הוא אנג׳ל מוערך והמשקיע המוסדי הראשון ב- spacex, יזם סדרתי וללא ספק אחד האנשים ששווה לעקוב אחריהם. זה הסיפור שלו. 

רושם ראשוני יכול להיות כל כך מטעה. 

צפיתי השבוע בהרבה ראיונות עם לוק נוסק, ואיך לומר, הרושם הראשוני שהוא מייצר לא מאוד מרשים, אם להתנסח בעדינות. נוסק הוא אדם צנום וחיוור עם דיבור מעט מגומגם ובינינו, בדקות הראשונות הוא עושה רושם של מדען משוגע כשהוא מדבר בהתלהבות על בינה מלאכותית וטכנולוגיות שיצילו את העולם מחוסר צדק ומחלות נפש כאלה ואחרות. 

קשה להאמין שהאדם הצנוע הזה היה שותף בהקמת פייפאל, אחת מענקיות הטכנולוגיה בשנות העשרים לחייו וקיבל נתח נכבד ממניות החברה שנרכשה ע״י איביי בשנת 2002 בסך 1.5 ביליון דולר. בניגוד לפטר ט׳יל ואיילון מאסק, שני המייסדים השותפים ששמם הולך לפניהם, נוסק נשאר אנונימי למדי ושומר על דיסקרטיות בכל הנוגע לתקופת ההקמה של פייפאל.

אינטרוברטיות, חרדה חברתית ו…יזמות. 

הוא נולד בטרנוב שבפולין הקומוניסטית, וברח משם עם הוריו ברגע שבשלה ההזדמנות, כשהם מקריבים את העתיד שלהם למען הישרדות המשפחה. כדי לדאוג שיהיה לו עתיד טוב יותר משלהם הם חינכו אותו להצלחה בכל מחיר וכך הוא באמת פעל לאורך הרבה שנים. זו הסיבה שבחר ללמוד בבית הספר להנדסה באוניברסיטת אילינוי שנחשבת לאחת הטובות בארצות הברית, וזו גם הסיבה שעל אף הקושי הנפשי העצום שהתמודד איתו, הוא השכיל לחפש שותפים מתאימים לחבור אליהם ולהתפתח איתם. 

זה ממש לא בא לו בקלות. הוא היה ילד אינטרוברטי ושקוע בעצמו, על גבול החרדה החברתית ונהג לקחת חלק רק בפרויקטים אישיים, והחזיק תמיד בחבר אחד סביבו, מקסימום שניים. למרות החוויה האמריקאית של קולג' רווי אירועים חברתיים לנוסק היה קושי להתחבר עם אנשים. הוא נהג להסתגר בחדר שלו בפנימייה, להימנע מקשר עין ולהתבודד. 

ב- 1994, אחרי שנה מלאה בדידות וקושי הוא החליט להתמודד עם הפחד והחרדה דרך המדע. הוא התחיל לחקור באינטרנט מה מרגיע את הגוף ואת הנפש ומצא מחקר שמקשר בין מדיטציה טרנסנדנטלית ובין רוגע. התהליך היה כואב ואיטי, אבל אחרי שלושה חודשי אימונים יומיומיים הצליח לצאת מהמצב החרדתי שהיה בו, למקום שבו הרגיש בנוח בחברה ואפילו ליזום שותפות מקצועית עם סטודנטים נוספים שהעריך. כך הכיר את מקס לבצ׳ין, אתו בהמשך הקים את פייפאל.  

על כל מיזם פנטסטי שהוקם מישהו מתישהו חשב שזה בזבוז של זמן.  

כשמקס לבצ׳ין, שלמד עם נוסק, סיפר לו לראשונה על הקונספט של החברה שהוא רואה לנגד עיניו, נוסק נוהג לספר שהוא השתעמם למוות. מקס תיאר לו עולם עתידני ודמיוני מבחינתו בו יום אחד כל אדם יסתובב עם מכשיר טכנולוגי בכיס ויצטרך הגנות אישיות לתוכנה שלו. לוק חשב שהוא הזוי. אגב לבצ׳ין הוא היזם שפיתח בין היתר את ה- captcha שאנחנו מכירים היום והפך כמעט לסטנדרט באבטחת כל אתר אינטרנט שמכבד את עצמו. 

הוא עבר לסיליקון ואלי עם סיום הלימודים וב-1998 הקים עם לבצ׳ין ופיטר ת׳יל, חבר נוסף שהכיר בלימודים, שגם הוביל ומימן את המהלך את חברת Confinity לאבטחת סייבר. המודל העסקי של החברה לא הוכיח את עצמו, ות׳יל החליט להסית את הרעיון לתחום הפיננסי. המטרה: לייצר דרך תשלום מאובטחת בלי שהבנק או כל גורם פיננסי אחר יהיה מעורב וישפיע על ערך הכסף.

אף אחד מהשותפים לא הגיע מהתחום הפיננסי אבל הם הבינו את הערך של כסף כמקור הכוח בעולם, ובחזונם רצו לאפשר לכל אדם באשר הוא עצמאות טוטאלית על הכסף שלו. 

לשרוד פוליטיקה ארגונית אכזרית ולהישאר בחיים.  

נוסק ששימש כמשנה למנהל מחלקת אסטרטגיה ושיווק בחברה הציע שכל משתמש חדש יקבל 20 דולר מתנה עבור השימוש הראשון. הרעיון הצליח והביא עשרות אלפי לקוחות במהירות, אבל איתם הגירעון הלך וגדל. כדי להגדיל את התקציב הם התמזגו עם חברה יריבה שפיתחה גם היא ארנק דיגיטלי – X.com של אלון מאסק, שמונה כמנכ״ל וקיבל 10% משווי החברה. 

התככים כמובן לא איחרו לבוא. הצוות של מאסק לא השתלב בצוות הקיים ורובם עזבו. כשמאסק יצא לחופשה בת שבועיים באוסטרליה, ת'יל ארגן ישיבת בזק בה פיטרו אותו והורידו אותו לדרגת יו״ר. למרות כל הקונפליקטים החברה הונפקה בבורסה ב – 2002 ונמכרה ברווח נאה. לפייפאל היום 377 מיליון משתמשים, וכ-15.4 ביליון תשלומים שעברו דרך המערכת. 

מוסריות וביזנס: לזכור למה אתה עושה את מה שאתה עושה.   

כשנוסק מדבר על פייפאל הוא מדגיש את הערך המוסרי של החברה. מטרת החברה לדבריו הייתה לייצר דרך תשלום בינלאומית שתהווה אלטרנטיבה לקרטל שהבנקים יצרו. פייפאל היא אכן כלי מאוד עוצמתי מבחינה כלכלית, אבל עדיין מקושרת לרגולציות בנקאיות קיימות ולכן לא פותרת את הבעיה מיסודה. כשנמכרה החברה ונוסק הפך למיליונר הוא החליט לטייל בעולם ולעסוק בהשקעות. 

ב-2005 יחד עם ת'יל ושותף נוסף שהכיר בפיאפל, הם הקימו את קרן ההון סיכון "Founders Fund", שתמכה בהקמתם של סטארטאפים איזוטריים רבים, כמו: Figma, Airbnb, Facebook, Spotify ועוד רבים וטובים.

הקרן השקיעה גם בפרויקט בניית הטיל של SpaceX, יחד עם גוגל וקרנות הון סיכון נוספות. עם הזמן נוסק נעשה מעורב יותר ויותר עד שב-2008 השקיע בחברה 20 מיליון דולר מכספו האישי, ושנים אח״כ פרש מהקרן שהקים והקים קרן חדשה שמטרתה העיקרית היא לממן את הסטארטאפ של מאסק.

נוסק מדבר בהערצה על הכישורים של מאסק ומציין במיוחד את האופן בו מאסק יודע לתכנן עסקים שיוכלו לעמוד בתנאים הגרועים ביותר בשוק. כשהגיע המשבר הכלכלי של  2008 למשל, ו- SpaceX היתה על סף קריסה, מאסק השכיל למצוא דרכים להתגבר על המשבר ולהתעשת ואפילו הצליח להשיג חוזה עם נאס"ה בתקופה החלשה הזו.

רגע של כנות: לא באמת הכל נוצץ כשהמצלמות כבות.  

ההצלחה של נוסק לא תמיד תאמה את תחושותיו הפנימיות. למרות שב-2008 היה נראה שחייו וורודים מתמיד:  Founder's Fund שגשגה, ההשקעה שלו ב-SpaceX הניבה פירות והצוות של מאסק הצליח לשגר את הטיל שתכנן, רוב הזמן הוא הרגיש מדוכא וחסר מוטיבציה. 

בניסיון למצוא דרך להתגבר על הקושי הוא התחיל לקרוא ביומן שלו משנים עברו ולשחזר את הטכניקות שעזרו לו בעבר להיות שמח, כמו ספורט ומדיטציות. לאט לאט האירועים החיצוניים והמלחיצים בחייו החלו לאבד מחשיבותם. הוא הפסיק לחפש אישורים חיצוניים והתחיל לחפש איפה הוא יכול ורוצה לתרום לעולם. 

השינוי הזה חיזק את הרצון שלו לחקור ולהשקיע עוד ב-AI ובפרט בנושא Consciousness Hacking: מוצרים שמחקים את התודעה ומשפיעים עליה. אמנם מדיטציה היא כלי שעזר לו באופן אישי, אבל הוא רואה כמטרה לפתח כלים שיאפשרו לאנשים שאין להם גישה לשיטות מהמזרח או שאין להם מספיק זמן לזה, לעבור תהליך באמצעותו ימצאו שקט נפשי ומשמעות. 

אחת התובנות שנוסק מדבר עליה ממרום גילו, 46, היא שהרדיפה אחרי ההצלחה וההישגים הרבים שהגיע אליהם לא מילאה אותו אושר כלל וכלל, להיפך. כששסימן וי אחרי וי על ההצלחות הרבות  בחיים שלו ועדיין הרגיש מדוכא, הוא הבין הנרטיב הידוע שחי לפיו עד אז: "הצלחה מובילה לאושר" שגוי מהיסוד, ואומר: אם אתם מכוונים להגשים הישג אחר הישג ואומרים לעצמכם שזה מה שיעשה אתכם באמת מאושרים, קחו בחשבון שאתם במסלול הבטוח להתרסקות. 

שתפו את הפוסט:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

רוצים לוודא שאתם לא מפספסים את המאמר השבועי?

הירשמו לניוזלטר וקבלו אחת לשבוע מייל עם כל מה שמעניין בשיווק, בניהול עסקים ובכל מה שבאמצע.

כאן נרשמים לניוזלטר

אחת לשבוע תקבלו ישר למייל סקירה של הדברים הכי מעניינים שקרו בענף השיווק בארץ ובעולם: עדכונים, חידושים, פרשנויות ומקורות השראה.