Credit: Quartz at Work Website

זאנג שין (Zhang Xin), מייסדת Soho China

תכירו את הסטיב ג׳ובס של עולם הארכיטקטורה, זאנג שין. 

נכון ליוני 2021, Zhang Xin (זׇאנג שִין), מייסדת Soho China, מדורגת כאישה החמישית העשירה ביותר בעולם, שבנתה את ההון העצמי שלה המוערך בלמעלה מ- 3 ביליון דולר, בעשר אצבעות וים של אמביציה וכישרון.

בשיתוף עם בעלה Pan Shiyi היא בנתה יותר מבנים בבייג'ינג מכל קיסר סיני בהיסטוריה, והצליחה למנף את הקושי המובנה בשילוב זוגיות ועסקים לכדי סיפור הצלחה פנומנלי. הבניינים שלה עתידניים ונועזים, כפי שהיינו מצפים מבניין בלונדון או בניו יורק ונחשבים לפנים החדשות של בייג'ינג מול העולם המערבי. 

שין לא לוקחת שום דבר כמובן מאליו ומדגישה כמעט בכל ראיון  איתה את המחויבות העצומה שהיא מרגישה שנפלה לידיה, אבל אולי "נפלה" זו לא המילה הנכונה, משום שמדובר באישה שדאגה לעצב כל פרט ופרט במסע שלה להצלחה. הכל מתחיל מהחינוך בבית? ובכן, יש לה הרבה מה להגיד על זה. זה הסיפור שלה. 


50 גוונים של אפור, זה כל מה שהיה צריך. 

שין נולדה בסין בזמן המלחמה הקרה, בתקופת כהונתו של Mao Zedong. סין הייתה סגורה אז בפני מדינות אחרות שאינן סוציאליסטיות, והאזרחים הסיניים לא ידעו מה מתרחש בעולם שבחוץ. מבחינה פוליטית היה כאוס. מאו שהחל מאבד מכוחו הפוליטי הלהיט את הצעירים ועודד אלימות, הכלכלה קרסה והמדינה הייתה על סף מלחמה אזרחית.

בתוך הכאוס הזה ניסו הוריה של שין לייצר חיים "נורמליים" ככל שניתן. הם חיו בבייג'ינג בדירה קטנטנה שתאמה את הדירוג הסוציאלי שלהם על פי חוקי הקומוניזם, והרוויחו מעט מאד למרות שהיו בוגרי אקדמיה ועבדו כמתרגמים עבור בית דפוס. הצבע השולט באותה תקופה, מספרת שין, היה אפור. הבניינים נבנו על תשתית של לבנים אפורות, הלבוש גם הוא הוכתב מלמעלה והיה בצבע אפור, ובאופן כללי הקונספט של כל דבר שהוא יצירתי או יוצא דופן היה פשוט אסור, כי כולם שווים. כשהייתה בת 15 הוריה נפרדו והיא עברה עם אמה לדירת חדר עוד יותר קטנה בהונג קונג. אמנם זהו אזור ששייך רשמית לסין, אך ניתנה לו אוטונומיה מספקת לנהל כלכלה קפיטליסטית ותרבות חופשית. הצבעים, המוסיקה ואפילו התנועה במרחב הציבורי ריגשה את שין, זה היה שינוי מרענן.

תנועת הReform לאחר מותו של מאו שהוביל Deng Xiaoping, נועדה להקל על כלכלת התושבים, אבל השינוי המשמעותי עוד לא ירד אל פני השטח, והאזרחים הסיניים המשיכו להילחם על מחייתם. שין שהייתה נחושה לרכוש השכלה החלה לעבוד במפעל טקסטיל ונשארה שם ב-5 שנים הבאות. העבודה היתה פיזית וקשה, השעות היו ארוכות והפעולות היו חזרתיות ומשעממות, במיוחד עבור אדם  בעל  רוח יזמית ויצירתית כשלה, אבל שין גילתה חוסן נפשי והצליחה לחסוך מספיק כסף כדי לטוס לאנגליה ולהשיג את הדרכון הנחשק, פעולה שלא הייתה פשוטה כשלעצמה. 


זוגיות בחיים ובעסק, לא פשוט אבל אפשרי.  

שין התחילה את לימודיה בביה"ס למזכירות באוניברסיטת אוקספורד, וב-1987 קיבלה מלגה שאפשרה לה ללמוד כלכלה באוניברסיטת Sussex. משם המשיכה לתואר שני באוניברסיטת Cambridge הנחשקת ובאמצעות התזה שכתבה על ההפרטה בתעשיה הסינית הצליחה להשתלב בשוק העבודה האמריקאי ולסייע לבעלי מפעלים סיניים שעברו הפרטה ולחשוף אותם לשוק הבינלאומי. למרות ההצלחה בשוק העבודה בארה"ב, שין רצתה לחזור לסין ולהיות חלק מהכלכלה המתפתחת. היא עברה לבייג'ינג ושם פגשה את Pan שהציע לה נישואין תוך 4 ימים מהיכרותם (חתונמי, מאחוריכם). משפחתה וחבריה הביעו התנגדות לבחירה המפתיעה שעשתה, אבל שין כמו שין, המשיכה בשלה.

מהר מאוד הקימו שין ובעלה עסק משותף בתחום הנדל"ן בשם Hongshi (אבן אדומה), לימים SOHO China, והפערים ביניהם החלו להתגלות. לזאנג הייתה השכלה מערבית ואילו פאן שיי מעולם לא יצא מסין. לפאן לעומת זאת היה ניסיון עסקי בסין שלאשתו לא היה, וכל אחד מהם ראה את חזון העסק בצורה שונה לחלוטין. שיתוף הפעולה היה הרסני הן לעסק והן לנישואים. 

כעבור 3 שנות נישואין הם הבינו שזה לא עובד, שין לקחה פסק זמן וטסה לאנגליה כדי להכריע בשאלה הכואבת האם לבחור בעסק שהקימו יחד או בחיי הנישואין שלה. היא בחרה במערכת היחסים שלה ופרשה מניהול העסק. עם זאת, היה לזה אימפקט חיובי ומיידי. מרגע שהוויכוחים פסקו העסק נסק ונוצר עומס עבודה כל כך גדול עד שבעלה לא עמד בעומס וביקש ממנה לחזור ולקחת חלק פעיל בניהול העסק. הם הפיקו הרבה לקחים מהסיבוב הראשון והצליחו לבסס שותפות טובה עם חלוקת תפקידים ברורה ביניהם, שמביאה לידי ביטוי את החוזקות והחזון של כל אחד מהם. שין אמונה על התחום העיצובי והקונספטואלי של העסק, ואילו פאן אחראי על הניהול הכללי. 


שיתופי פעולה + אפס אגו = כוח מניע.   

פרויקט הדגל של החברה "commune by the great wall" מסמן את תחילת הקריירה הארכיטקטית של שין. היא בנתה בניינים עוד לפני כן, אבל הפרויקט הזה מגלם את התשוקה שלה לעיצוב יצירתי ומעניין. סיפור שהיה כך היה: שין מצאה עמק פנוי לבניה בסמוך לחומה הסינית שנראה לה מיוחד, והחליטה לפנות לארכיטקטים אנונימיים ומוכשרים אותם תוכל לטפח כחלק מהאג׳נדה החברתית שהחזיקה. באמצעות הספר "40 architects under" היא איתרה כישרונות שמגיעים מרקע אסייתי, והזמינה אותם להגיע לסין ולהשתתף בפרויקט. באופן לא מפתיע, מתוך 12 המכותבים, 12 האדריכלים והאדריכליות ענו בחיוב. המבנים המיוחדים של ה-commune נתפסים בעולם הארכיטקטורה כמיזם מהפכני; גם משום ש-12 ארכיטקטים עבדו עליו בו זמנית, וגם משום שהמבנים נוצרו בסינרגיה עם המבנה הייחודי של החומה הסינית. בתום הבניה הפרויקט הוצג ב-Venice Biennale of Arts, ושין אף זכתה בפרס השנתי של  אותה ביאנלה (2002).

במהלך הקריירה שלה עבדה שין עם הארכיטקטים הנחשבים ביותר בעולם והביאה את העבודות שלהם לסין. שיתופי הפעולה ביניהם הולידו בניינים שמאופיינים בזרימה, מתקדמים מאוד מבחינה טכנולוגית והפכו להיות סמל לסין המתחדשת והקפיטליסטית. עם השנים SOHO צמצמה את פעילותה לתחום אחד מרכזי, בנייני משרדים בבייג'ינג ובשנחאי בלבד. זוהי נישה שעדיין יש לה ביקוש, טוענת שין, ואילו תנופת הבנייה בגזרת המגורים היא בנייה מיותרת, בועה שעתידה להתפוצץ. ימים יגידו, מה שנקרא. 


#טיפ הזהב של זאנג שין.

שין הגיעה רחוק, אך היא לא שוכחת מאין באה. ב-2005 הקימה קרן פילנתרופית המוערכת בכ-100 מיליון דולר בשם SOHO scholarship forum, המעניקה מלגות לסטודנטים  שלומדים מחוץ לסין. עבורה, ההשכלה היוותה את נקודת המפנה של חייה, והיא מצביעה על רעיונות רבים המשפיעים על התעשייה והטכנולוגיה היום שמגיעים מסיניים שרכשו את השכלתם במערב. לשין יש שני בנים בשנות ה-20 לחייהם  והיא דואגת להנחיל להם מסר חשוב שהנחה אותה לכל אורך הדרך: תעשו את מה שאתם רוצים ומאמינים בו, משום שרק כשרוצים משהו באמת, אפשר לבצע אותו בצורה הטובה ביותר.

שתפו את הפוסט:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

רוצים לוודא שאתם לא מפספסים את המאמר השבועי?

הירשמו לניוזלטר וקבלו אחת לשבוע מייל עם כל מה שמעניין בשיווק, בניהול עסקים ובכל מה שבאמצע.

כאן נרשמים לניוזלטר

אחת לשבוע תקבלו ישר למייל סקירה של הדברים הכי מעניינים שקרו בענף השיווק בארץ ובעולם: עדכונים, חידושים, פרשנויות ומקורות השראה.