על תבונה, רגישות ופחד.

זה סיפור על אפס פחד, מקסימום אמונה עצמית. ב- 1967 לא היו נשים במרתון בוסטון. למעשה לא היו נשים באף תחרות ריצה שאורכה מעל 800 מטר. הנחת העבודה הייתה שמבנה גופן העדין של נשים לא מסוגל לעמוד בעומס של ריצה ארוכה, ושמאמץ גופני כזה יגרום לבעיות פיזיות כמו צניחת רחם, צמיחת שערות חזה, גוף שרירי וגברי.

בבוקר של ה- 19 באפריל 1967 התייצבה קתרין סוויצר על קו הזינוק של מרתון בוסטון שהוגדר כמירוץ לגברים בלבד. סוויצר הצליחה להירשם לתחרות כי השתמשה בראשי התיבות של שמה – ק.ו סוויצר. היא התחילה לרוץ לצד כ־700 גברים נוספים ורק אחרי שעברה כשלושה קילומטרים הבינו המארגנים את הטעות: רץ מספר 261 הוא למעשה רצה. ג’וק סאמפל, אחד ממארגני התחרות, זינק לעברה וניסה להוציא אותה בכוח מהמסלול, אבל בן זוגה התערב ודחף אותו ממנה. היא כמובן לא ויתרה וסיימה את המירוץ. צלם שהיה במקום הנכון בזמן הנכון תיעד את הרגע, שהפך לנקודת מפנה עבור נשים בספורט ולתמונה איקונית במאבק למען שוויון לנשים. ב- 1972 נפתח מרתון בוסטון רשמית גם לנשים.

Photo by: Boston Herald

פחד משתק או מניב?

יש לי כמה וכמה חרטות ממרומי 40 שנותיי, או יותר נכון דברים שהייתי עושה היום אחרת לגמרי. לא הגשמתי למשל את החלום ללמוד פסיכולוגיה כי פחדתי שלא תהיה לי המשמעת לעשות את מה שצריך כדי להתקבל ללימודי פסיכולוגיה קלינית. במקום זה בחרתי ללמוד מנהל עסקים בתואר הראשון שלי, מסוג התארים שהם מספיק רחבים וכלליים כך שלא יגבילו אותי, אבל גם אומרים הרבה בלי להגיד יותר מדי. גם לא עשיתי את הטיול אחרי צבא שחלמתי עליו כי פחדתי לטוס לבד ללא נודע והעדפתי לזרום עם הנסיבות. לא שלא נהניתי בטיול שכן עשיתי, אבל יש לי בהחלט תחושת החמצה מתקופה שלא חוזרת ולא מוצתה עד תום.  

את העסק הנוכחי שלי לקח לי שנה שלמה לחלום ולתכנן. רציתי להגיע אליו כמה שיותר מוכנה, (למרות שאי אפשר באמת להיות מוכנים ואף רשת בטחון לא חיכתה לי בחוץ למרות התכנון המוקפד התיאורטי). פחדתי זה לא מילה, שקשקתי. פחדתי שלא יהיו לי לקוחות, פחדתי שאגלה שאין באמת צורך בשירות שאני מציעה, פחדתי מהתחרות בשוק רווי מאוד ושלא אצליח לייצר בידול אמיתי נתפס. היה לי הרבה מאוד לסכן, אבל בסוף קיבלתי החלטה לקפוץ למים. שנתיים אחרי, אין מאושרת ממני על ההחלטה, מכל הבחינות: מקצועית, כלכלית, אישית, וזה נכון גם בתקופות היותר מאתגרות. אל תטעו, גם עכשו בשנה השלישית של העסק, כשהוא כבר מתחיל להתבסס אני מתה מפחד אבל זה כבר פחד אחר, מהסוג שמניע אותי להמשיך לפעול ולצמוח ולפתח את העסק כל הזמן. 

לא כל הפחדים שווים הם. 

מחקר של אוניברסיטת הרווארד בחן מקורות פחד שונים אצל יזמים, וגילה שדאגות שנוגעות לחששות פיננסיים כמו עלויות השקעה והזדמנויות עסקיות, ביטחון פיננסי אישי או יכולת להשיג מימון למיזם גרמו ליזמים להיות בעלי מוטיבציה חיובית להתמיד במיזם והניבו מאמץ רב יותר. לעומת זאת, חשש מפוטנציאל הרעיון עצמו או מהיכולת האישית של היזמים לפתח מיזם מצליח, גרם להם ליזום הרבה פחות, ולהתמקד בעיקר במחקר וניתוח של מידע אינסופי שיתמוך בקבלת החלטות יעילה. בפועל,  זה רק גרם להם להימנע מקבלת החלטה. פחד מכישלון יכול גם שינה את אופי היעדים שהיזמים הציבו לעצמם. ככל שהחשש מכישלון היה גדול יותר, היזמים בחרו יעדים קלים מדי או בלתי אפשריים להשגה, שיאפשרו להם להצדיק לעצמם את הכישלון הצפוי מראש. 

פחד הוא מוטיב חשוב בעשייה וסוג של מצב טבעי עבור יזמים ומנהלי עסקים, והיכולת לצפות אותו ולנהל אותו היא מיומנות חיונית. את הפחד מכישלון אפשר לרתום לטובתנו, כדי להמציא רעיונות טובים יותר, לדבר עם יותר אנשים ולחפש אנשים שיתנו לנו ביקורת בונה לאורך התהליך. 

איך גורמים לפחד לעבוד עבורכם? 5 אסטרטגיות. 

שליטה עצמית: הכרה בדפוסים מחלישים שלכם תאפשר לכם להגביל את ההשפעה שלהם על ההחלטות והפעולות שאתם מקבלים. לדוגמא, אם יש שבוע שאתם באנרגיות נמוכות וכשאתם בוחנים את הפרויקטים שעל הפרק משתקפים רק דברים שליליים וסיבות לכך שהם לא יוכלו לקרות, מאוד סביר שזה לא קשור בכלל לפרויקטים, אלא לרגשות שלכם. הכרה בזה תאפשר לקרוא להם בשמם ולהתייחס לזה בפרופורציה המתאימה. 

פתרון בעיות אקטיבי: הפחד משקף אינטואיציה פנימית שהיא מקור חוזקה משמעותי שלכם. אם האינטואיציה שלכם משקפת חשש מתקפות הרעיון העסקי שלכם, כנראה שיש בזה משהו, ובמקום להדחיק כדאי לחזור לשולחן השרטוטים ולהבין איפה הבעיה ואיך פותרים אותה. 

למידה: אותי באופן אישי הפחד דוחף לעבוד קשה יותר, לדאוג יותר למה שאני עושה, ולטפח את עצמי להיות הכי טובה שאני יכולה, גם כדי לפתח את העסק וגם כדי להמשיך ולהנות מהעשייה. הרבה שואלים אותי למשל איך אני מצליחה למצוא זמן לכתוב מאמר כל שבוע, בתוך כל העומס של העבודה והחיים. כדי שזה יקרה, צבועות לי בקלנדר שעות קבועות לקריאה ולהעשרה וכמובן לכתיבה, שזה החלק האהוב עלי בשבוע. וזה קבוע, ברזל. זה גם מאפשר לי לקבל מלא השראה ולהרחיב את היכולת שלי להתבונן על הדברים ממגוון של נקודות מבט, וזה גם מאפשר לי להתמקצע וללטש את היכולות המקצועיות שלי, שזו טקטיקה נהדרת להפגת פחדים.  

רשת תמיכה. אחד הדברים שיכולים לעזור להתמודדות עם פחד הוא להקיף את עצמכם באנשים שהיו שם ועשו את זה כבר, ועל אחת כמה וכמה אם יש להם ניסיון והבנה בשוק שאתם פועלים בו והם יכולים לתת את הערך המוסף שלהם. במאבק המתמיד עם הפחד מכישלון, רשתות תמיכה הן מקור עוצמה משמעותי. 

תנועה כערך עליון. ביצוע בינוני עדיף על שלמות במגירה. שלמות ופרפקציוניזם זה אחלה, אבל צריך לזכור שזה האויב של הביצוע. תשנו את הדיסקט: אל תפחדו לטעות ואל תפחדו להפסיד. תפחדו לבזבז זמן, תפחדו שאחרים יעקפו אתכם בזמן שאתם מבשלים את הדבר הבא. 

שתפו את הפוסט:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

רוצים לוודא שאתם לא מפספסים את המאמר השבועי?

הירשמו לניוזלטר וקבלו אחת לשבוע מייל עם כל מה שמעניין בשיווק, בניהול עסקים ובכל מה שבאמצע.

כאן נרשמים לניוזלטר

אחת לשבוע תקבלו ישר למייל סקירה של הדברים הכי מעניינים שקרו בענף השיווק בארץ ובעולם: עדכונים, חידושים, פרשנויות ומקורות השראה.